אף פעם איני חושב על דבר אם אני יכול לעשותו,

אלא אם אני חייב לעשותו

כי אם אני חייב לעשותו, אזי גם אוכל באמת לעשותו

(הסבא מנובהרדוק) 

את הישגיו צריך האדם ליחס אל ה’ שנתן לו אותו במתנה,

העמל הוא של האדם אבל ההישג בא מאלוקים

(פניני שפת אמת – חוקת – 148) 

מקובלים אנו, שבעידן שבו תשוב האומה לארצה, יהיה מרד כנגד האמונה והדת.

הצורך למרד הזה הוא הנטייה הקיצונית לכיוון החומר, שמוכרחה להיות בעת הקמת מדינה. 

לאחר שעברו אלפי שנים שבהן יהודים לא עסקו בכל ענייני החומר, חייבת להתעורר באומה, באופן קיצוני וסוחף, נטייה חומרית, 

כדי להחזיר את הנוכחות של החומר לחיים. ואחרי הגל הראשון, שבו החומרנות תשתולל ותחולל סופות, 

יתברר מחדש הצורך ברוח, והנחיצות הקיומית של העולם הרוחני.

(אורות, אורות התחיה, פרק מ’ד) 

החירות האמיתית היא היכולת של האדם להיות נאמן לעצמיותו, 

לצלם אלוקים שבקרבו, והיא המאפשרת לאדם להרגיש את חייו בתור חיים משמעותיים, ששווים את ערכם.

מה שאין כן בבעל רוח של עבדות, זה שלעולם אין תוכן חייו מחובר לתכונתו הנפשית העצמית, 

זה אשר עסוק תמיד במה שיפה וטוב אצל האחר, הוא לעולם לא ימצא משמעות לחייו.

(מאמרי הראיה, ‘חירותנו’ 157)

רק בזמן הגלות, כשעם ישראל עזב את ארצו, הופרדו הרוח מן החומר.

אבל כאשר מגיע העידן שבו שב עם ישראל לארצו, וחוזר הצורך וההכרח

לטפל בכל ענייני החומר, הם חוזרים להיות חלק בלתי נפרד מן התורה, 

וככל שענייני החומר יתחזקו ויתבססו, כך הרוח תוכל לפעול בעוצמה ובאיכות גדולות יותר.

(אורות, אורות התחיה, פרק כ’ח

רואים אנו, שהנטייה להפוך את החומריות לחזות הכל, 

היא מביאה את האדם להילכד ברשת העצב החשוך.

וכל זה למה? 

מפני שהחומרנות סותמת את האורות, את הכוחות העמוקים של החיים, 

ומחניקה את הנשמה על ידי אווירה המגושם.

(שמונה קבצים, קובץ א’, שנ’ט)

בדורות האחרונים, ימי עקבות המשיח, 

החוצפה והספק מתגברים. 

יש בכך מהלך ברור, 

ככל שהאור האלוהי מסתתר, ואינו זורח בכל עוצמתו, 

כך האדם נדרש למצוא את אלוהים לבדו 

(אורות, אורות התחיה, פרק ל’ט)